החלטה בתיק ע"מ 2651/09

המשיב 1 והמשיב 2 (להלן: המשיבים) מואשמים בעבירה של יידוי חפצים, ובכתב האישום נגדם נטען כי במועד מסוים בחודשים אפריל - מאי 2009 באזור אל ערוב, יידו שניהם אבנים לעבר ג'יפים של צה"ל בכוונה לפגוע בהם. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר המשיבים עד תום ההליכים, ותחת זאת הורה על שחרורם בכפוף להפקדת 15,000 ש"ח במזומן, וכן ערבות עצמית וערבות צד ג' של 20,000 ש"ח לכל אחד מהם. בית המשפט נימק החלטתו בכך שהמשיב 2 הוא קטין ועברו נקי, ואילו ביחס למשיב 1, קיים קושי ראייתי מסוים בכך שהעד המפליל חזר בו בשלב מסוים מההפללה ביחס למשיב זה, אף שלאחר מכן חזר לגרסתו הראשונית שמפלילה גם את משיב 1.

שני הצדדים עוררים נגד החלטת בימ"ש קמא. התביעה הצבאית טוענת כי היה על בימ"ש קמא להורות על מעצר עד תום ההליכים, הן של המשיב 2 שחרף היותו קטין קיימת עילה של מסוכנות נוכח חומרת המעשים, והן של המשיב 1 שהינו בגיר והורשע בעבר בעבירה ביטחונית. הסנגור טוען כי בימ"ש קמא קבע תנאי שחרור מכבידים מאוד, והוא מבקש כי סכום ההפקדה יופחת בצורה משמעותית, עד כדי עשירית מהסכום שקבע בימ"ש קמא. שני המשיבים מואשמים באותו כתב אישום ביחס לאותו אירוע, ובהסכמת הצדדים התקיים דיון מאוחד בעררים שהגישו הצדדים. גם החלטה זו מתייחסת לכל העררים יחדיו.

לצורך מתן ההחלטה עיינתי בחומר הראיות, אשר כולל בין היתר את אמרותיהם של המשיבים, וכן עדותו של עד תביעה 4 שמפליל את המשיבים. בעדות זו מודה העד בכך שיידה אבנים בעשרות הזדמנויות, ובאחת מהן, כחודש עד חודש וחצי קודם למעצרו, השתתפו עמו ביידוי האבנים שני המשיבים שנעצרו יחד עמו. העד זיהה בוודאות את המשיבים, ציין כי הוא מכיר אותם מהכפר ואף התקיים עימות קצר ביניהם בעת גביית עדותו. במהלך העימות הכחיש העד כי ראה את המשיב 1 משליך אבנים, אולם לאחר שהמשיבים הוצאו מחדר החקירות בתום העימות, שב העד על גרסתו הקודמת, כי גם המשיב 1 וגם המשיב 2 השתתפו עמו בהזדמנות אחת ביידוי אבנים לעבר ג'יפים צבאיים.

מדובר בעדות מפורטת יחסית, שיש בה זיהוי מלא של המשיבים. אמנם המשיבים עצמם מכחישים כי זרקו אבנים, אולם אין בהכחשות הללו כדי לשלול קיומו של סיכוי סביר להרשעה העולה ממכלול הראיות בתיק, ולכן אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה לאשמתם של המשיבים.

אשר לעילה, ככלל יידוי אבנים לעבר כלי רכב בנתיב תחבורה ולעבר רכבים של כוחות הביטחון, יש בו כדי להקים עילה של מסוכנות שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וכבר נאמר לא פעם בעבר כי מדובר במעשה שמעצם טיבו טבועה בו מסוכנות, ולא אחת גרמו אבנים לפגיעה של ממש ולסיכון חיים של מי שנפגע מהם. אף על פי כן, אין אנו פטורים מלשקול את הנסיבות של כל מקרה ומקרה לגופו, וכך נהג גם בימ"ש קמא כאשר דן בתיקים אלו.

השופט הנכבד קמא הגיע בסופו של דבר לאותה תוצאה ביחס לשני המשיבים, ואני סבור כי טעה בכך, וכי יש מקום לאבחנה ביניהם: המשיב 2 הוא צעיר מאוד, אף כי אינו קטין לפי דיני האזור, בן 16 וחצי, ועברו נקי. מדובר במקרה חד פעמי של יידוי אבנים בהזדמנות אחת. מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו, נראה לי כי בנסיבות הללו החלטתו של השופט קמא נמצאת במתחם הסבירות, ואינני סבור כי נפלה בה טעות שמחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

שונים הדברים באשר למשיב 1, אשר הינו בן למעלה מ-19, ולפני כ-4 שנים הורשע בעבירה של שימוש בכלי ירייה שלא כחוק, ואף ריצה עונש מאסר בשל כך. בעניינו של משיב זה, לא מצאתי טעם של ממש  מדוע לחרוג מההלכה בדבר מעצר עד תום הליכים. אמנם השופט קמא נימק זאת בקושי ראייתי מסוים, אולם אינני סבור שהעובדה שהעד המפליל שינה את גרסתו במהלך העימות, אך שב לגרסתו המקורית מייד לאחר שהמשיב 1 הוצא מחדר החקירות, יש בה כדי לפגוע פגיעה ממשית בעדותו, עד כדי שלילת קיומן של ראיות לכאורה. לא למותר לציין כי העד המפליל הינו קטין שטרם מלאו לו 16, והרושם המתקבל מהתנהגותו הוא שהוא חשש להתעמת חזיתית עם המשיב 1.

בכל אופן, נוכח ההבחנה הברורה בין שני המשיבים, ומשבאתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה גם נגד המשיב 1, התוצאה היא כי לא ניתן לתת מענה למסוכנות הנובע ממעשיו בחלופת המעצר שקבע בימ"ש קמא. לפיכך, ערר התביעה מתקבל ביחס למשיב 1, ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

אשר לעררים שהגיש הסנגור, מובן כי משהתקבל ערר התביעה ביחס למשיב 1, אין מנוס מדחיית ערר ההגנה בעניינו. אולם באשר למשיב 2, נראה לי כי בנסיבות העניין ונוכח המצוקה הכלכלית של משפחתו, ניתן להפחית בצורה ממשית את סכום ההפקדה לסכום שמצד אחד יש סיכוי  גדול יותר לגייסו ומצד שני עדיין יהיה בו כדי להבטיח את התייצבותו של המשיב להמשך ההליכים כנגדו. נוכח האמור, מתקבל אפוא הערר של ההגנה ביחס למשיב 2, וסכום ההפקדה הכספית כתנאי לשחרורו יעמוד על 5,000 ש"ח.

סיכומו של דבר, ערר התביעה ביחס למשיב 1 מתקבל ומשיב זה ייעצר עד תום ההליכים כנגדו, ואילו הערר בעניינו של משיב 2 נדחה; ערר ההגנה מתקבל ביחס למשיב 2, וסכום ההפקדה הכספית יעמוד על 5,000 ש"ח. אין שינוי ביתר התנאים שקבע בימ"ש קמא בעניינו של משיב זה.

ניתנה היום, 22 ביולי 2009, א' באב התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: